מאזניים – מדמיינים שהבמה היא מאזניים שצריכים להשאר מאוזנים. בכל שלב בסצנה, גם אם נכנסים שחקנים חדשים, הבמה צריכה להיות מאוזנת משני הכיוונים.
מרחק – שני שחקנים מתחילים סצנה בת 4 משפטים משעממת במיוחד. אז כל אחד בוחר בחשאי מרחק כלשהו – יכול להיות 10 סנטימטר או 100 מטר, והם משחקים את אותה סצנה כאילו כל אחד במרחק הזה מהשני. מצחיק במיוחד אם מישהו בוחר מרחק שונה לגמרי מהשני, ואחד לוחש והשני צועק למשל.
דלתות – שחקנים עומדים בשתי שורות. שחקן אחד נכנס לבמה. הוא משחק סצנה. כשהשני מבין מה המקום הוא נכנס עם שורת דיאלוג. השחקן השני עונה לו. כל 2 משפטים מחליפים וזוג חדש על הבמה עם מקום חדש. חשוב שהשחקנים יבינו איזה מקום משוחק, אילו דמויות ומהם היחסים ביניהם.
בית מלון – משחקים סצנות של בית מלון. מישהו משחק את פקיד הקבלה. כל שחקן צריך להפעיל חפץ כלשהו במרחב, ולכבד את החפצים האחרים שכבר קיימים, כמו פעמון, דלת, מזוודה וכו. כל שחקן משחק דמות אחרת.
סביבה קבוצתית – כל שחקן נכנס לחדר ומוסיף איזה אובייקט לחדר. כל שחקן חדש צריך להוסיף עוד אובייקט ולהשתמש/לכבד את האובייקטים האחרים. חשוב שהחדר יהיה מוגדר, כמו למשל חדר ניתוחים.
אביזרים אנושיים – שחקן משחק פעילות שמרמזת על מקום. למשל מכונאי במוסך. השחקנים האחרים הופכים לאביזרים האחרים בחדר.
